פפל נ' בנק הפועלים בע"מ

פסק דין

תביעה כספית בסך של 50,000 ₪.

התובע ניהל חשבון עו"ש בסניף של הנתבעת באזור (חשבון העו"ש) וכן קרן השתלמות, שבה יתרת זכות של כ- 31,000 ₪ נכון ליום 31/12/02.

לטענת התובע, לקח ביום 2/12/02, הלוואה בסך של 7,000 ₪ ע"ח הכספים שעמדו לרשותו בקרן ההשתלמות. ביום 7/1/03, לאחר שהשתחררו כספי הקרן, שעמדו ע"ס של 31,093.35 ₪, נותרה בחשבון העו"ש יתרה של 24,023.33 ₪. בסוף שנת 2005 הגיע כדי למשוך את יתרת כספי הקרן אצל הנתבעת, אך נאמר לו כי אין לזכותו כל יתרה בחשבון והוא מאופס.

התובע תובע את יתרת כספי קרן ההשתלמות (לאחר ניכוי של 7,000 ₪ החזרה ההלוואה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת פיצויים בגין עוגמת נפש.

לטענת התובע, לא ביצע פעולות נוספות כלשהן בחשבון העו"ש או בקרן ההשתלמות מעבר להלוואה שקיבל בסך של 7,000 ₪. משכורתו וכל הפעילות הכספית שלו נעשו בבנק אחר. התברר עוד שבוצעו פעולות של מסחר במניות שנעשו ע"י מאן דהוא ללא כל הרשאה או היתר של התובע. הנתבעת התבקשה לאתר את הוראות הקניה והמכירה ולא עלה בידה לאתר כאלה. לאחר שפנה פעמיים באמצעות עו"ד, במרץ 2006 ובמאי 2005 ורק באוקטובר 2007 קיבל מענה לאקוני.

לטענת הנתבעת, לפי דף החשבון, התובע משך ביום 13/2/03 וביום 14/2/03 10,000 ש"ח כל פעם וביום 16/2/03, משך סך נוסף של 4,140 ₪. ביום 19/2/03 הפקיד סך של 25,000 ₪ וביום 17/3/03 משך במזומן סך של 25,094.85 ₪ שהביאה לסגירת החשבון.

כאמור, התובע מכחיש כי ביצע את הפעולות הנ"ל.

התביעה התבררה בסדר דין מהיר.התצהירים שהוגשו בתמיכה לכתבי הטענות שימשו כתצהירי הצדדים.הצדדים סיכמו בע"פ, בתום שמיעת הראיות.יש לציין כי נסיון בית המשפט להביא לסיום הסכסוך בהכרעה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט או בכל דרך אחרת, טרם שמיעת הראיות ולאחר שמיעתן, לא צלח.

למועד הדיון לא התייצב המצהיר מטעם הנתבעת ועל כן, תצהיר הנתבעת לא הוגש.ממילא מדובר במצהיר שאין לו כל ידיעה אישית בעניין והוא לא היה מעורב בביצוע הפעולות הרלבנטיות. הנתבעת הסתפקה בחקירת התובע על תצהירו.

במסגרת הח"נ הוצג לתובע נספח א' לכתב ההגנה, בקשה לקבלת כספים מקרן ההשתלמות, והתובע אישר כי זו חתימתו (עמ' 4 ש' 15-19). הבקשה איננה מסויגת באופן כלשהו ומתייחסת לכל הכספים בקרן (הפרשות עובד, הפרשות מעביד ורווחים).

כן הוצג לתובע נספח ה' לכתב ההגנה (סומן גם נת/1), טופס משיכה מיום 17/3/2003 המעיד על משיכה במזומן, בסך של 25,094.85 ₪, שמשך התובע מחשבון העו"ש. עם משיכה זו אופס ונסגר החשבון. התובע אישר בח"נ את חתימתו על המסמך, אף כי בהמשך סייג עצמו קמעא בחצי-פה, וציין כי "מרוב חתימות, לא יודע מה שלי ומה לא שלי" (עמ' 5 ש' 19 ואילך). יש לציין ולהדגיש כי גם ב"כ התובע לא ראה בדברי התובע בח"נ משום הכחשה של התובע את דבר חתימתו על המסמך נת/1 ומכל מקום, לא טען בסיכומיו כי התובע לא חתם עליו; והטענה, ככל שעלתה, נזנחה בסיכומים.

יחד עם זאת, חזר התובע וטען לכל אורך חקירתו כי משך רק 7,000 ₪ כספי ההלוואה, מעולם לא ביצע כל פעולה אחרת בחשבון וכי הוא זכאי ליתרת הכספים שהיו בקרן ההשתלמות לאחר ניכוי כספי ההלוואה.

ואולם התובע לא נתן הסבר כלשהו על מנת ליישב את גרסתו עם העובדה שאישר בחתימתו שמשך במזומן את הסך של 25,094.85 ₪, שאיפסו את החשבון, ביום 17/3/2002. יתר על כן, אין בדפי החשבון תיעוד למשיכה שביצע התובע לפי טענתו בסך של 7,000 ₪ בדצמבר 2002 או במועד סמוך לכך (ראו דפי החשבון נת/3 ו- נת/4). המשיכה היחידה של כספים מהחשבון, היא המשיכה הנ"ל מיום 17/3/2002, שאושרה בחתימת התובע.

בנוסף, התובע אישר בחקירתו כי קיבל מדי פעם את דפי החשבון (עמ' 6 ש' 26-27) ולא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא חלק התובע על דפי החשבון, אלא כעבור כשלוש שנים, בפנייתו בכתב לבנק במרץ 2006 (נת/2). זאת גם אם נניח שפנה בע"פ לפקידי הבנק לצורך בירור כפי שהעיד בחקירתו (עמ' 7 ש' 1).

על אף האמור, התרשמתי כי התובע מאמין בצדקת דבריו וגרסתו. ייתכן שהדבר נובע משכחה או שנשלפו מזיכרונו של התובע פעולות אחרות מזמנים אחרים (מדפי החשבון עולה כי קיימת בחשבון הלוואה ישנה מאוד בסך של 7,000 ₪, שהתובע החזיר בתשלומים חודשיים בהוראת קבע שחוייבה בחשבון העו"ש).

יש לציין כי גם ב"כ הנתבעת, בסיכומיו, ביקש כי התביעה תידחה ללא צו להוצאות משום שהתובע שנחזה בחקירתו כמי שמאמין בגרסתו.

לא רק זאת. יש יותר מרגליים לטענתו של התובע, כי בוצעו בחשבונו פעולות לא מורשות של קנייה ומכירה של ניירות ערך. לא ניתן כל הסבר מצד הבנק לנ"ל ולא הוצגו ע"י הבנק אסמכתאות לאישורו של התובע לביצוען. למרבה הצער, התובע לא קיבל הסבר מניח את הדעת לפעולות בניירות ערך שבוצעו בחשבונו, עד עצם היום הזה. אלא שממילא לא נגרם לתובע נזק של חסרון כיס בגין ביצוע הפעולות הנ"ל, גם אם בוצעו שלא כדין, בהעדר חסרון כיס (התקבל לחשבון אף רווח קטן בגין ביצוען).

אף שאין לפעולות בני"ע קשר ישיר למחלוקת, ניתן בהחלט להבין את החשדנות ואת אי האמון של התובע כלפי הבנק. ניתן להביא בהקשר זה גם את הזמן הרב שחלף עד שקיבל תשובה לפנייתו בכתב ואת העובדה שהנתבעת מלכתחילה לא הביאה הנתבעת כעד מטעמה, מי מפקידי הבנק הרלבנטיים בסניף ובסופו של דבר, לא הובא כל עד מטעמה של הנתבעת.

התובע בסיכומיו השליך יהבו בעיקר על הפעילות במניות ללא הרשאה ועל חוסר הסבירות שבפעולות שמתועדות בחשבון, שתי משיכות יום אחרי יום בסך של 10,000 ₪, הפקדה של 25,000 ₪ ולאחר מספר ימים, משיכה בסכום זה וסגירת החשבון.